בלוג
    איכות03.11.20265 דק' קריאה

    FAI לפי AS9102: מה זה, מתי נדרש ומה זה חוסך לכם

    טופס בדיקת פריט ראשון מושחר עם פרטי חלק ואישור בדיקה

    חלק שעבר עיבוד מצוין ונכשל בהרכבה הוא בדרך כלל לא בעיה של היצרן. הוא בעיה של פירוש: מידה אחת שהובנה אחרת, סיבולת גיאומטרית שלא נבדקה, או ציפוי שנמדד לפני ולא אחרי. בדיקת פריט ראשון, FAI (First Article Inspection), נועדה לתפוס את זה על החלק הראשון, לפני שהסדרה יוצאת. התקן שמגדיר איך עושים את זה בתעשיית התעופה והביטחון הוא AS9102.

    מה FAI בודק

    FAI הוא אימות מלא, מתועד, של הפריט הראשון מתוך תהליך ייצור חדש מול כל דרישה בשרטוט ובמפרט: כל מידה, כל סיבולת, כל הערה, חומר, טיפול תרמי, ציפוי, סימון ואריזה. לא מדגם ולא "המידות הקריטיות". הכול. המטרה היא להוכיח שהתהליך, לא רק החלק, מייצר את מה שהשרטוט דורש.

    AS9102 מגדיר שלושה טפסים:

    טופס 1 מזהה את החלק: מספר שרטוט, מהדורה, מספר סדרתי, ספק, ואם החלק הוא מכלול, רשימת תת-החלקים שלו.

    טופס 2 מתעד את החומר והתהליכים המיוחדים: מספר היתוך של חומר הגלם ותעודת החומר שלו, תהליכים כמו טיפול תרמי, אנודייז או צביעה, מי ביצע אותם ולפי איזה מפרט, ותעודות הבדיקה.

    טופס 3 הוא לב הדוח: טבלה שבה כל מאפיין בשרטוט מקבל מספר (בלון), הדרישה, התוצאה שנמדדה בפועל, הציוד שבו נמדדה, והאם עבר או לא. חריגה לא נעלמת: היא מתועדת עם מספר אי-התאמה, ואז מתקבלת החלטה.

    מתי FAI נדרש

    לפי AS9102, FAI נדרש בפריט הראשון של כל מוצר חדש, ונדרש שוב (FAI חלקי או מלא) כשמשהו בתהליך משתנה: שינוי שרטוט, החלפת יצרן או מפעל, שינוי בתהליך או בכלי הייצור, מעבר של שנתיים ללא ייצור, או כשל איכות שהוביל לשינוי. בשוק הישראלי הדרישה מגיעה בדרך כלל משני כיוונים: לקוח ביטחוני או תעופתי שהתקן AS9100 מחייב אותו לדרוש זאת מספקיו, או מחלקת איכות של יצרן מכשור רפואי שמאמצת את אותה שיטה גם אם התקן שלה הוא ISO 13485.

    מה FAI חוסך

    הטענה הנפוצה היא ש-FAI מייקר ומאט. בפועל, ברוב הפרויקטים הוא הדבר הזול ביותר בתהליך, כי הוא מזיז את גילוי הבעיות למקום שבו תיקון עולה הכי מעט.

    שגיאת פירוש על חלק אחד, לא על 500. מידה שהוגדרה ממשטח ייחוס אחד ויוצרה ממשטח אחר תתגלה בטופס 3 על הפריט הראשון. בלי FAI היא מתגלה בהרכבה, אחרי שהמנה כולה כבר נארזה.

    דיון על סיבולת לפני הייצור, לא אחרי האספקה. כשמאפיין נמדד ונמצא על גבול הסיבולת, השאלה "האם הסיבולת הזו באמת נדרשת לתפקוד" נשאלת כשעוד אפשר לשנות את השרטוט או את התהליך. זו גם ההזדמנות הטובה ביותר להערות DFM.

    מסמך שהלקוח הקצה שלכם מבקש ממילא. יצרן שמוכר למערכת ביטחונית או לפלטפורמה מוטסת יתבקש להציג FAI לרכיבים שלו. כשהדוח כבר קיים מהספק, הוא עובר הלאה במקום להיכתב מחדש.

    עקיבות בלי מאמץ נוסף. טופס 2 כבר מקשר את החלק למספר ההיתוך, לתעודת החומר ולתעודות הציפוי. זו בדיוק השרשרת שמבקשים בביקורת.

    איך זה נראה בפועל

    תהליך FAI תקין מתחיל לפני הייצור: השרטוט עובר בלון (מספור כל מאפיין), ונקבע באיזה ציוד תימדד כל מידה. הפריט הראשון מיוצר בתהליך הסדרתי המתוכנן, לא על מכונת אב טיפוס, כי המטרה היא לאמת את התהליך. המדידה נעשית בציוד מכויל, עם רישום של תוצאות בפועל ולא "עבר". חריגה שמתגלה מתועדת ומוצגת ללקוח עם המשמעות התפקודית שלה, והלקוח מחליט: מאשר כפי שהוא, מתקן, או משנה שרטוט. רק אחרי אישור ה-FAI הסדרה יוצאת.

    הטעות הנפוצה היא להתייחס ל-FAI כאל טופס שממלאים בסוף. דוח שנכתב אחרי שהמנה כבר יצאה לא חוסך דבר. הערך נמצא בעיתוי.